פסק-דין בתיק ת"א 4080-08

כללי

1. בתביעה שבפני עותרים התובעים (אלמנת המנוח רוג'ר שאואט ז"ל ושני ילדיו) לחייב את המדינה לשלם פיצוי בגין כאב וסבל שנגרם למנוח, וכן בגין הוצאות שנאלצו להוציא לטיפול בו, והכל בעקבות נפילתו ממיטת חוליו בבי"ח שמואל הרופא, ביום 11.8.2008. הצדדים חלוקים בשאלת החבות ובשאלת הנזק. במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהיר התובע 2 והעידה גב' עדנה צדוק, מנהלת מרכז יום לקשיש בראשל"צ. מטעם הנתבעת הצהירו ד"ר ישראל גיל, מנהל המחלקה בה ארעה התאונה, וגב' סימה כוכבי, אחות במחלקה הנ"ל. העדים נחקרו בפני. הצדדים סיכמו בכתב. 

שאלת החבות

2. המנוח, יליד 1963, אושפז ביום 10.8.2008 בבי"ח שמואל הרופא. בטופס "בדיקת הגוף ומהלך המחלה" מיום 10.8.2008 צוין: "מדובר בחולה סיעודי ודמנטי. לפני שבוע שוחרר מאשפוז... אושפז עקב נפילות חוזרות... סובל מחוסר תאבון, מסרב לאכול ולשתות, קושי בבליעה" (ר' נספח ו' בתיק מוצגי הנתבעת, בעמוד השני). בהמשך הטופס הנ"ל נרשם דיווח על הנפילה:

"11.8.08 3:05 - חולה נפל מהמיטה. ללא חבלת ראש. מתלונן על כאבים ברגל שמאל... אין סימני חבלה או שברים, רגישות ברגל... לא יכול להגיד אם כאבים. גופנית אין לציין ממצאים חדשים".

3. האחות גב' כוכבי הצהירה, כי "ביום 11.8.08 בשעה 2:45 לערך במהלך המשמרת, נמצא המנוח שוכב על הרצפה כאשר דפנות מיטתו מורמות וגובה המיטה היה נמוך" (ס' 6 לתצהירה). בעדותה שבה וציינה כי כאשר מצאה את החולה על הרצפה, ראתה כי מעקה המיטה היה מורם (פ' ע' 38 ש' 10-6). ב"דו"ח אירוע חריג בשטח ביה"ח", רשמה האחות כדלקמן (נספח ב' בתיק מוצגי הנתבעת):

"החולה רצה לרדת לשירותים. ירד מהמיטה עם דפנות סגורות. ניצפה שוכב על הגב בחדרו. מתלונן על כאבים ברגל שמאל. לדבריו קיבל מכה כשנפל. מתלונן על כאב ברמה... לא נצפו סימני חבלה, או דימום, חולה לא המשיך בתלונות. לא קיבל אנלגטיקה. נצפה ישן לאחר בדיקת רופא תורן".

4. האם יש למצוא התרשלות מצד בית החולים שגרמה לנפילת המנוח? התשובה לכך היא חיובית. למרבה הצער מתברר, כי אף שבית החולים היה מודע למצבו ה"סיעודי ודמנטי" של המנוח, ול"נפילות חוזרות" (כמצוין בטופס האשפוז דלעיל), לא התקיימה לגביו השגחה ראויה, לצמצום הסיכון לנפילות:

א.                 המנוח אושפז בחדר מס' 16 הרחוק מעמדת האחיות (עדותה של גב' כוכבי, פ' ע' 36 ש' 24-22); לו אושפז קרוב לעמדה, ניתן היה להשגיח עליו באופן מוקפד יותר.

ב.                 לחצן המצוקה המותקן לצד מיטתו לא שידר צלצול לעמדת האחיות (עדותה של גב' כוכבי, פ' ע' 38 ש' 5-2); לו הותקן כפתור מצוקה תקין, היה החולה מסוגל לתקשר עם האחיות ולקרוא לסיוע, אם רצה לרדת ממיטתו לשירותים.

ג.                  לא הונח מזרון תחת מיטת החולה למשך הלילה, אף כי המחלקה צוידה במזרונים מתאימים, ואף נהגה להשתמש בהם במצבים בהם החולה נתון באי שקט (ר' עדותה של גב' כוכבי, פ' ע' 39 ש' 18 עד ע' 40 ש' 10). המנוח אמנם לא סבל מ"אי שקט", אך היה ידוע כמועד לנפילות, בין השאר על רקע אשפוז קודם בבי"ח שמואל הרופא (ר' "מידע סיעודי על חולה משתחרר" מיום 27.7.2008, בנספחי ו' לתיק מוצגי הנתבעות). לו הונח מזרון, היה ניתן לשכך את כאבי הנפילה.

ד.                 לא נמסרה המלצה למשפחה להימצא ליד מיטת המנוח לצרכי השגחה (עדותה של גב' כוכבי, פ' ע' 40 ש' 31-30). לו ניתנה המלצה, יש להניח כי נציגי המשפחה היו מתגייסים להשגיח על החולה, בדרך של "תורנות משפחתית", וכמקובל במקומותינו.

5. בנסיבות הענין, אין ליחס למנוח או לתובעים אשם תורם לנפילה. המנוח, כפי שינותח להלן, היה במצב בריאותי ירוד ביותר בעת אישפוזו, ואין לתלות בו אשם לנפילתו. אשר לבני המשפחה - אף שידעו על מצבו הירוד, יכלו להניח כי בית החולים ישגיח על החולה, כמוסד רפואי מסודר ואחראי.

6. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בפן החבות, וקובעת כי הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות סבירים למניעת הנפילה.

הנזק

7. אין בידי לקבל את דרישת התובעים ולחייב את הנתבעת לממן את שהיית המנוח בבית אבות, מדצמבר 2008 ועד לפטירתו בספטמבר 2010 (ס' 7 לתצהיר התובע 3). הוא הדין בהוצאות שהוציאו לשינועו באמבולנס לבית האבות (שם). הטעם לדחיה נעוץ בזה, שהמנוח היה חולה וסיעודי עוד בטרם נפילתו הנ"ל, וללא כל קשר אליה. ממצא עובדתי זה עולה באופן ברור ומובהק מהתיעוד הרפואי הרב שהוצג בפני בית המשפט, כדלקמן:

א.                 בתיעוד רפואי מיום 2.1.2006 נרשם כי הנ"ל חולה סוכרת, וכי "לפי דברי אשתו מצבי בלבול, אי שקט, התפרצויות, ירידה בזכרון" (בנספחי ה' לתיק מוצגי הנתבעת). בתיעוד רפואי מיום 29.6.2006 נרשם: "לפי דברי אשתו לא מקפיד טיפול תרופתי, לא משתף פעולה בנוגע לבריאותו, מסרב פניה לרופא פסיכיאטר בשל עצבנות יתר" (שם). ברשומה רפואית מיום 11.7.2006 נרשם: "הפרעות שינה, מצב דכאוני, מסרב טיפול, הוזמן לד"ר כהן רבקה אך לא הגיע, המשפחה לא מסוגלת להשפיע על החולה" (שם).

ב.                 ב"הערכת תלות" של המל"ל מיום 6.1.2008 נרשם (בין השאר): "הנבדק שוכב על המיטה מכוסה בשמיכה עם מאפרת סיגריות לצידו, כדורים זרוקים על השידה לצידו עם קליפות פירות זרוקות על הרצפה, ישן על שעוונית וציפה עם טיטול עליו, נראה מאוד רזה עם בגדים לא נקיים וגופו לא נקי, פניו לא מגולחות, וכשהאישה נכנסה לחדר החל לצעוק עליה ולקלל אותה... מצב רוח עצוב לדבריו סובל מדיכאון... מסרב לקום מהמיטה רוצה כל הזמן רק לשכב... לדברי הבן רוב הזמן במיטה... נפל לפני 3 שבועות... נפל בבית כשהחליק על שתן של עצמו, אשתו עזרה לו לקום... יש צורך להכריח אותו להתרחץ ע"י מריבות וצעקות... לדברי הבן לא שולט על שני הסוגרים... לדברי הבן מדי יום ומס' פעמים ביום זורק חפצים על האישה או את הסיגריות על הרצפה, את הצרכים עושה בכל מקום בבית ואז זורק טיטולים בכל פינה...". לסיכום צוין כי "המגבלה בתיפקוד היא בעלת אופי קבוע וכי "הזכאות לא תוגבל בזמן" (נספח ז' בתיק מוצגי הנתבעת).

ג.                  בתיעוד רפואי מיום 23.1.2008 נרשם: "לבקשת מטופל והבן אסי, בקשה לטופס תיפקודי לקבלת חוק ביטוח סיעוד - מטפלת. מטופל מעונין להשתלב לבית אבות" (בנספחי ה' לתיק מוצגי הנתבעת).